כולו רציתי רק לנוח

היום יש לי הופעה בפני משפחות שכולות ונפגעי טרור בחסות "משפחה אחת" בנתניה

החלטתי לנסוע באוטובוס כי חשבתי לתומי שכך אוכל לנוח .

עליתי על האוטובוס בשעה אחת ושלושים מצומת הגומא התרווחתי בכסא הצפוף האוטובוס היה עמוס בחיילים מיוזעים,

המזגן לא קירר אלא רק הוציא עשן ולאחר שאחד החיילים העיר לנהג על מצב המזגן החליט הנהג לעצור ,

הוא הורה לכל הנוסעים לרדת ,

ירדנו היישר אל השמש הקופחת,

הבנתי שלנוח אני כבר לא אוכל ,

האוטובוס הראשון שהגיע אסף את הפליטים והמשכנו דרכנו לכיוון המרכז, גם כאן המזגן לא תיפקד כראוי החלטתי לסבול בשקט הדרךארכה יותר מהמתוכנן ורק בשעה ארבע ושלושים הגעתי למחלף אולגה.

אספה אותי משם אוסנת ממשפחה אחת, נסענו לנתניה

הורדתי את הראש כבר בכניסה לעיר כדי שאיזה כדור תועה של מלחמת אבוטבול נגד אברגיל יפגע בי בטעות. הכל עבר בשלום הגענו למחוז חפצנו

ציבור המשפחות הגיע,

התחלתי בהופעה לאחר ברכות לקראת החג הקהל השתחרר אט אט ונסחף לתוך הסיפורים ונשמע צחוק של פורקן אדיר,

הקהל היה חם ואוהד.

איציק אביה של נערה שנפגעה באחד הפיגועים בקניון בנתניה לקח אותי טרמפ לתחנה בכביש החוף.

ידעתי שיש לי אוטובוס בשעה שבע,

רציתי לנוח היום ולחסוך את פעולת הנהיגה... אז כתוספת למנוחה שביקשתי ...

הסתבר שיש חפץ חשוד ועלינו לפנות את התחנה ,

כל התנועה עוכבה בחצי שעה הרי רציתי לנוח או לא?

סוף סוף הגיע האוטבוס שמחתי , נתמזל מזלי שאני יושבת. המזגן לא משהו, התנועה לא משהו,

כולו רציתי רק לנוח.

הגעתי בשלום בשעה עשר לצומת הגומא,

מה שבטוח שהלילה אני אנוח אבל במיטה ובשום אופן לא באף אוטובוס